12 Jun
12Jun

״מצד אחד, היא נורא מתעקשת שיהיה לה בוק כמו לכל החברות, 
מצד שני… אני לא יכולה לחשוב עליה בכל הפוזות המעושות האלו…״

 הילדה בת 12 (או כמעט).
חושבים על בת מצווה, ועל מסיבה או נסיעה או דרך כלשהי לחגוג את תחילת הנעורים…
והילדה? בין שאר חלומותיה, מבקשת ״בוק״, סשן צילומים שלה.

 למה?
התשובה הרגילה  ״כי כל החברות שלי עושות״, לא תמיד מספקת אותנו, המבוגרים.
אנחנו אמנם לא מבינות מה טוב בנהירה הזו אחרי העדר, אבל זוכרות שגם רובנו בגיל הזה רצינו בעיקר להרגיש חלק, ללכת עם הזרם ובזה אנחנו מסתפקות

 כאן בדיוק טמון הקונפליקט של גיל ההתבגרות…
אחד המאפיינים של גיל ההתבגרות הוא באמת חיפוש קבוצת שייכות, אבל מאפיין נוסף, שמגיע לצידו הוא האינדיבידואליזם החזק. 
נערות (ונערים) בגיל הזה מחפשים את השייכות, אבל גם את הזהות האישית שלהן. מי אני? מה חשוב לי? מה אני רוצה?
ייקח להן כמה שנים לגבש חלק מהתשובות האלו, אבל התנסויות גיל ההתבגרות הן חלק אינטגרלי מהמסע הזה לגיבוש העצמיות.

 הרבה נשים ואמהות (וגם אבות, בינינו…) חוששים שה״בוק״ יהיה מעושה, לא ישקף את הילדה ואולי אפילו גרוע מכך… בואו נודה על האמת, חלק מה״בוקים״ בשנים האחרונות משתמשים באלמנטים מעולם הדוגמנות (לבוש פרובוקטיבי, איפור מוגזם, תנוחות שמשדרות מיניות)  שממש ממש לא מתאימים לילדה בת שתים-עשרה. 

ה״בוק״ לחגיגת הבת מצווה יכול להתפס בעינינו כעוד גחמה לא מובנת של גיל ההתבגרות, או כנסיון להיראות כמו סלבית כזו או אחרת, אבל אפשר גם אחרת.

איך?

אפשר לשבת עם הילדה,
לשוחח.
לשאול אותה מה היא היתה רוצה שיהיה בבוק שלה?
להעלות יחד את השאלה ״למה״, אבל לא כביקורת, אלא כנסיון להכנס לראש שלה, להבין מאיפה היא רואה את הדברים.
לא בשיפוטיות. בהקשבה.
אחר כך, אפשר לחלוק איתה את המחשבות שלכן לגבי הצילומים.
לומר לה מה אתם אוהבות בצילומים כאלה ומה פחות.. לשתף אותה בדאגות שלכן, אפילו להסתכל יחד על דוגמאות לבוקים ברשת (לא חסרות כאלה, היעזרו בגוגל…) ולראות איזה סגנון מתאים לה יותר, וממש לחשוב יחד על סגנונות התמונות השונים (״הסגנון הזה מוצא חן בעיניך?״, ״למה את חושבת שהיא הצטלמה בתנוחה כזו?״, ״זה משהו שיהיה לך נוח איתו?״, היית רוצה להצטלם כמו רב מה שראינו או אולי לחשוב על משהו יותר ייחודי?״..) ולדבר…
נסו לא להוביל את השיחה ל״תשובות נכונות״ מבחינתכן, אלא באמת להקשיב לה ובאמת לשתף מלבכן.

 ה״בוק״ יכול להיות קרש קפיצה אדיר להעצמת ילדתכם.
הרצון מצד אחד  לצלם ״בוק״ כמו כולן, יכול להתכתב יופי עם הצורך להיות ייחודית ואמיתית עם עצמה, ואת זה, אפשר להראות ב״בוק״.

אפשר לשלב בצילומים אלמנטים שמשקפים אותה באופן אישי: מיהי? אחות גדולה? חובבת חיות? אמנית? תלמידה טובה? אפשר לשלב צילום בחוגים בהם היא משתתפת, בתנועת הנוער (או בתלבושת התנועה), צילום שלה עוסקת בתחביבים שלה, או  פשוט לבחור לוקיישנים לצילומי ביוטי, שאהובים עליה באופן אישי… יש אינסוף רעיונות…

 ואם הילדה לא רוצה? אם היא מתעקשת על צילומי ביוטי ״רגילים״?

זה בסדר גמור, לא כל ילדה תתחבר לרעיון יוצא דופן, או לצילומים אמנותיים/תיעודיים יותר ברגע הראשון. תנו לזה טיפה זמן לחלחל.
ובינינו? גם אם ההחלטה שלה היא לחזור לאותו רעיון מקורי, הפעם זו כבר החלטה, ולא הגררות. ניתן כמובן להמשיך ולקבוע כמה קווים כלליים שיגרמו גם לכן לחוש נח יותר עם הצילומים (נאמר סגנון הבגדים שייבחר, או שיח על תנוחות שאינן תואמות גיל), אך כל עוד הרצון שלה מגיע אחרי שיחה, ומחשבה ובחירה בכך, הרי שעזרתן לילדתכם לעבור תהליך משמעותי. והרי זה אלו חלק מהכלים שאנחנו רוצות להעניק לבנות שלנו יותר מכל – את ההתנסות בעצמאות, בקבלת החלטות, בחשיבה ביקורתית ולא ״אוטומטית״… 

 מנסיוני, אני יכולה לספר לכן, שתהליכי חשיבה משותפים כאלה מולידים רק טוב, ויותר מכך, ההשפעה ההורית בהם היתה משמעותית ומורגשת הרבה יותר ללא כל צורך ב״הטפה״ מצד עולם המבוגרים.

 רק דבר אחד אחרון נשאר,
ליצור קשר עם אשת מקצוע שתתחבר לתפיסת העולם שלכן.
אני מציעה לשתף אותה בלבטים ובתהליך שעברתן כדי שהיא תדע להמשיך אותו מהצד השני של המצלמה.

בהצלחה!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.